המשותף למשוכות הצבר ולאירוס ארם נהריים וקצת על ההיסטוריה של הכפרים הערבים שהיו בפארק הביוספרי מנשה

 

את מרבית הכפרים הערבים סילקנו זה מכבר, כלומר, במהלך שנת 1948, ערב קום המדינה, מרבית הכפרים הערבים שהיו בשטח מדינת ישראל דהיום, נטשו, עזבו, ברחו, גורשו, נמלטו וכל אחד יבחר לעצמו את הביטוי המתאים לו…
מאז עושה מדינת ישראל מאמצים כבירים, אפשר לומר די בהצלחה, לסלק כל שריד וזכר של אותם כפרים. זה התחיל בפיצוץ הבתים והריסתם ושימוש של האבנים שנותרו לבניית הישובים החדשים, ונמשך בניסיונות חוזרים ונשנים למחוק את השמות של הישובים והמקומות/נחלים הערבים מהמפות, השלטים וכו'..
אבל כפי שאתם יודעים, להיסטוריה יש את האירוניה שלה, וכך אם לא אבנים, ולא שמות ולא שלטים בכל מקום ומקום שהיה בו כפר ערבי עד 1948 ניתן למצוא משוכות צבר המעידות כאלף עדים, דוממים וקוצניים, על כי במקום הזה שכן ישוב ערבי ולא עוד…
אולם, יתרה מזאת, מי שמכיר ויודע יש עדויות פורחות נוספות ואלו הם פרחי אירוס ארם נהריים או כפי שהוא מכונה אירוס בתי קברות. ומדוע כונה האירוס המרשים והמדהים הזה כך, היות ומזה מאות בשנים שהמוסלמים טרחו ושתלו את הפקעות של האירוס הזה בבתי הקברות שלהם וכך אנו מוצאים לא מעט בתי קברות מוסלמים שלמרות שחלפו 66 שנה מאז שהתושבים של הכפרים נטשו, עזבו, ברחו, נמלטו, גורשו, האירוסים ממשיכים לפרוח ושום ממשלה לא יכולה להם..
למתעניינים ולרוכבים הנה לכם חלק מהאתרים בהם ניתן למצוא בימים אלו את האירוסים המקסימים הללו:
אבו זריק – נמצא בכניסה לפארק מנשה מכביש 66. נכנסים לפארק ואחרי 10 מטר פונים ימינה לכיוון התל. נוסעים 30 מטר ועוצרים. מימין רואים בית קברות שלצערנו הערבים ריססו אותו על מנת לנקותו וכך הרגו את הפקעות שהיו בין הקברים. אבל הפתעה… מצד השני של הכביש, ממש בסיבוב חוצים את הגדר ויש לא מעט פרחים שכל סוף אפריל פורחים במלוא הידורם.
החאן – ממש בקצה של שכונת הגגות הירוקים מאחורי הביג של יקנעם עלית, יש שריד אחרון של החאן שעמד שם ובו אף גרו ראשוני קיבוץ הזורע כאשר עלו על הקרקע בתחילת שנת 1936. על הגבעה מעליו, תל עם שפע של עתיקות ובית קברות קטן שבו עדיין ניתן למצוא אירוסים מאלה שפיני נחמני טרם הספיק להעביר ליקנעם מושבה.
תל פורר – מעל עמק השלום שוכן לו תל פוריר. רבים מחוקרי האיזור ניסו להסביר את השם והפירוש ולא נתעכב כעת על הדבר.. על התל הנמצא מעבר לנחל שופט, מדרום מזרח לעמק השלום, יש עדיין שפע של אירוסים הפורחים בימים אלו. במורדות הגבעה ניתן לראות מערות קבורה יפות וסינגל מושלם שהלל יקיר פרץ בדרכו שלו בואכה רמת השניים.
אבו שושה – בארץ שלנו, שבה מרבית היערות והצמחיה נכחדה על ידי התורכים והרועים הערבים, ניתן למצוא עצים גדולים ועתיקים במקומות קדושים או בתי קברות. כזה הוא האלון אדיר הממדים של אבו שושה ממש מול הכניסה למוסד החינוכי שומריה, ערש החינוך הקיבוצי השומרי. מתחת לעץ המפואר הזה, פרחו תמיד פרחי אירוס ארם נהריים זכר לכפר התורכמני שתושביו נמלטו ממש עם פרוץ קרבות משמר העמק באפריל 1948.
מנסי – היה כפר שממנו תקפו כוחותיו של קאוקג'י את משמר העמק ב- 4.4.48 ולאחר קרבות מרים שנמשכו 10 ימים הובסו. כיום כבר לא ניתן למצוא שם אירוסים, ככל הידוע לי אך מעין מקסים הנסתר לו תחת תאנה וצפצפה עדיין קיים. כניסה ממש מאחורי תחנת הדלק פז בכניסה למושב היוגב.
ריחניה – ממש מעל המועצה האזורית מגידו, מעבר למרכז הלוגיסטי של אוסם, יש דרך 4X4 העוברת על הגבעה הנמצאת מצפון למועצה. נוף קסום של הר התבור, גבעת המורה, הרי הצפון ובחורף גם החרמון ניבט מראש הגבעה. האבנים והקברים יעידו על שהיה ואיננו עוד. גם כאן מיטיבי חפש ימצאו עדיין שרידים של אירוסים פורחים.
דאלית אל-רוחה – בית הקברות של דאלית אל-רוחה, מלא כל שנה בשפע של אירוסים המתערבבים בפריחת ורד הקציר היא חטמית זיפנית. בקטע שבין צומת רמות מנשה לקיבוץ דליה, ממש לאחר גשרון של ראשיתו של נחל שלף, פונים ימינה בדרך עפר לכיוון עין דמומית. למיטיבי חפש יש כאן שני מעיינות נהדרים שבאחד שפע של מים זורמים ובשני בריכה מוסתרת ומוצלת. לאחר שעוברים את עץ התות הנמצא מימין, חוצים את נחל שלף הזורם כאן כל השנה, ומטפסים לאורך השדה כ- 300 מטר עד לפסגת הגבעה. משמאל מעבר לגדר לא ניתן לפספס את שפע האירוסים.
biosafari

biosafari2

biosafari3

biosafari4